Baba Metsi'a
Daf 10b
הלכה: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. מֲנָן תֵּיתֵי לֵיהּ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵיבָה. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. אִם אֵינוֹ עִנְייָן לוֹ תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְשֶׁלְּפָנָיו. רִבִּי [] עָאַל לְפִירְקָא דְרִבִּי יוּדָן. אָמַר קוֹמֵיהּ הָדָא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. נִשְׁבָּע וְלָא רָצָה לְשַׁלֵּם נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם. לְבַעַל הַפִּיקָּדוֹן. וִישַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ. 10b רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. לְמָקוֹם שֶׁהַקֶּרֶן מְהַלֵּךְ שָׁם הַכֶּפֶל מְהַלֵּךְ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי נָסָה מוֹסִיף בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר שִׁילֵּם אֶלָּא מִיכֵּוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לְשַׁלֵּם כְּמִי שֶׁשִּׁילֵּם.
Traduction
D’où déduit-on l’assertion de la Mishna? Ce ne saurait être de ce qu’il est dit (Ex 22, 3): Si l’on trouve en sa main l’objet volé, il devra le payer deux fois, puisque l’on sait d’autre part (ib. 6) que ''si le voleur est trouvé, il devra payer le double''; à quoi bon cette dernière expression, superflue par suite de ce qui précède? Puisqu’elle est inutile ici, elle se réfère au sujet précédent (à savoir que l’amende est due par le dépositaire). Rabbi suivait les chapitres d’études expliqués par R. Judan, et exposait devant lui le précédent motif (sur l’avis de la Mishna). R. Judan lui rappela la suite (la 2e proposition de la Mishna): ''Si le défendeur prête serment qu’il ne doit rien et le voleur est ensuite trouvé, celui-ci paiera le double. Si le voleur l’a égorgé ou vendu, il paiera le quadruple ou quintuple. -A qui le paiera-t-il? -Au propriétaire du dépôt''. Or, si l’on adoptait le principe précité, le voleur devrait payer au dépositaire (68)Car le verset qui prescrit ce paiement ne dit pas si le dépositaire est responsable de la perte, ou non? Voir B. Fischer, Talmudische Chrestomathie, mit Anmerkungen, Scholien n. Glossar (Leipzig, 1884, 8), pp. 120-4. Cf. ci-dessus, (Baba Qama 7, 1).? R. Nassa, au nom de R. Yona le justifie ainsi: le terme vivant qui précède la seconde expression ''il paiera le double'' (ibid.) indique qu’il s’agira d’un objet vivant (ou de rapport); donc, à celui auquel revient le capital de fonds (et qui supporte la perte) ira aussi l’amende du double. Selon R. Yohanan et R. Eléazar, R. Nassa ajoute au nom de R. Yossé b. Hanina un élément de plus à la Mishna, et dit: En réalité, le paiement n’a pas besoin d’être effectué, il suffit qu’un tel engagement soit pris pour équivaloir au fait accompli (et lui assure l’amende).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנן תיתי לי'. מנא לי' להתנא דין זה מן התור' דהיכא דשילם השומר דקני לי' כפילא:
אם המצא תמצא וכו'. דכתיב בפ' כי יגנוב איש שור או שה וגו' אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם ודרשינן להאי קרא בפ' מרובה דבגנב עצמו הכתוב מדבר:
וכי אין אנו יודעין וכו'. שהרי כתב קרא אם ימצא הגנב ישלם שנים ומה ת''ל כאן שנים ישלם:
אם אינו ענין לו. לגנב עצמו שישלם כפל למי שגנב ממנו:
תניהו ענין לשלפניו. כלומר לפרשה שכתובה לפנינו לקמן כי יתן איש אל רעהו וגו' דבש''ח מישתעי ובטוען טענת גנב בפקדון כדמוקמינן במרובה ולמדנו הכתוב שם דברוצ' לפטור עצמו בטענת גנב דאם ימצא שהוא הגנב ישלם שנים וכאן למדנו דאם טען טענת גנב ושילם לו להמפקיד דאם נמצא הגנב אח''כ שנים ישלם להנפקד:
רבי נכנס לשמוע דרשה דר' יודא ואמר לפניו דרשה זו מן הכתוב:
א''ל אמור דבתרה. אם כדבריך דמן התורה למדנו דמקני לי' כפילא להשומר א''כ אימא סיפא נשבע וכו' דמשלם לבעל הפקדון אמאי וישלם למי שהפקדון אצלו אפי' בסיפא דכיון דאמרת דמקרא יתירה דרשינן להאי מילתא היכא רמיזא בהאי קרא דדוקא בשילם ואימא אפי' בנשבע שלא פשע בה דג''כ פוטר עצמו מן המפקיד ושוב אין עליו כלום ואם אח''כ נמצא הגנב נהי דהקרן ודאי דמשלם להבעלים הכפל מיהת ישלם להשומר שהרי התורה זכתה לו:
רבי נסא וכו'. משני לעולם אימא לך דמן התורה הוא דקני כפל כששילם ושאני הוא בנשבע שהכתוב גילה לנו במקרא הזה דכתיב חיים שנים ישלם וחיים לשון קרן הוא דכל דבר שהוא משלם כמו שגנב או גזל קרוי חיים כלומר התשלומין שלם מבלתי חסרון וכעין דדרשינן במרובה אחייה לקרן וכו' וה''נ דרשי' למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך והלכך בסיפא ישלם לבעל הפקדון:
ר' יוחנן ור' לעזר. אמרי תרווייהו דר' נסא מוסיף בשם ריב''ח אמתני' דקתני שילם וקאמר דלא סוף דבר שכבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם ולא הטריחו לבא לב''ד ולדון עמו כמי ששילם הוא וקני לי' כפילא:
אָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שָׁלַח בּוֹ יָד. אָמַר. נִשְׁבָּע אֲנִי. וְרָאָה אוֹתָן שֶׁמְגַלְגְּלִין עָלָיו שְׁבוּעוֹת אֲחֵרוֹת וְחָזַר וְאָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא חִייְבָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שְׁבוּעָה לְהַחֲמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל. שֶׁאִם רָצָה לְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם וְאִם רָצָה לִישָּׁבַע יִשְׁבָּע. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בְאוֹנֶס הָדָא הִיא דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַמּוֹכֵר קְנָסָיו לְאַחֵר לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בִפְשִׁיעָה הֲרֵי הוּא בִכְלָל יְשַׁלֵּם. וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הַגְּנֵיבָה לְמִי מְשַׁלֵּם. לָרִאשׁוֹן אוֹ לַשֵּׁינִי אוֹ לִשְׁנֵיהֶן.
Traduction
Lorsque le dépositaire offre de payer, on craint qu’il veuille garder ce bien (et il devra jurer qu’il ne l’a pas). S’il offre de jurer et qu’il s’aperçoive ensuite de la conséquence possible d’être tenu à jurer pour d’autres sujets, puis se reprenant, il offre de payer le bien, on ne l’accepte pas, de crainte que le dépositaire ait des vues sur cet objet. R. Yossé dit: la loi (le droit légal) n’impose pas au dépositaire l’obligation de jurer, de façon à aggraver son état, mais pour l’alléger (le rendre ensuite irresponsable, comme gardien gratuit); aussi, il pourra à son gré payer l’objet, ou jurer ne pas l’avoir. Si des témoins attestent que le dépôt a été enlevé par violence, que faire? (la question est celle-ci: le dépositaire peut-il renoncer au privilège légal de représentant, de façon à bénéficier de l’amende au quadruple ou quintuple, ou bien le bénéfice revient-il au propriétaire réel, primitif)? Ce point est à résoudre d’après l’avis de R. Eliézer: la cession d’amende à toucher ne peut pas s’effectuer en faveur d’autrui (on n’admet donc pas que le propriétaire ait transmis tous ses droits au dépositaire). S’il est attesté que le vol a eu lieu par suite de négligence coupable du dépositaire, auquel cas celui-ci est tenu de payer la perte, puis l’objet volé a été trouvé, à qui l’amende sera-t-elle payée? Au premier propriétaire, ou au dépositaire, ou à tous deux? (Est-il tenu d’accepter le montant de la perte seule, ou non? Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אמר משלם אני. מילתא אחריתא היא דאם הנפקד אומר משלם אני אעפ''כ חוששין אנו שמא שלח בו יד וכלומר שעיניו נתן בו לשלוח בו יד ולהסתירו וצריך לישבע שאינו ברשותו:
וחזר ואמר משלם אני חוששין. שמא לפטור עצמו משבועה על הגילגול הוא מתכוין אלא או ישבע על הכל או ישלם את הכל:
הי' לו עדים שנגנבה באונס. ולא בפשיעה ופטור הוא מלשלם מן הדין ואפ''ה אמר לו לשלם ואם אח''כ נמצא הגנב אם משלם לו הכפל דהוי כמו ששילם או לא:
הדא היא דאמר ר' לעזר. על דין זה דלא קני לה כפילה דהמוכר קנסו לאחר מאחר שמתחייב הגנב כבר ליתן להמפקיד הכפל והוא מוכר עכשיו הקנס לאחר כשיבא לידו לא עשה כלום דלא מצי המפקיד למקני ליה אלא בתחל' בשעה שהפקידו אצלו דלכשיגנב ממנו וירצ' לשלם לו אבל השתא לא מצי למקני לי' ובכה''ג לא אסיק המפקיד אדעתי' מעיקרא:
היו לו עדים שנגנבה בפשיעה. ובכה''ג ודאי אסיק אדעתיה מעיקרא דכשיתברר שיגנבו ממנו ע''י פשיעה צריך לשלם לו והילכך הרי הוא בכלל ישלם ומן הסברא הוא דמקני ליה כפילא ואם ימצא הגנב למי הוא משלם תשלומי כפל להמפקיד או להנפקד או לשניהן כלומר שיחלוקו בהכפל ולא איפשיטא:
Baba Metsi'a
Daf 11a
משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מְנָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מִכֶּם. אוֹ אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מְנָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא. נוֹתֵן לָזֶה מְנָה וְלָזֶה מְנָה שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מְנָה וְזֶה מָאתַיִם. זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם נוֹתֵן לָזֶה מְנָה וְלָזֶה מְנָה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים אֶחָד יָפֶה מְנָה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז זֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי הַקָּטָן לַשֵּׁנִי וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִם כֵּן מַה הַפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
Traduction
Si un individu s’adressant à la fois à deux personnes leur dit: ''J’ai enlevé à l’un de vous 100 zouz, mais je ne sais pas à qui''; ou il leur dit: ''Le père de l’un de vous m’a remis en dépôt 100 zouz, et je ne sais pas le père de qui me les a donnés''; en ces cas, l’individu donnera à chaque personne 100 zouz, car il a fait spontanément l’aveu (pour être consciencieux en réparant ses torts). Deux individus ont donné de l’argent en dépôt à un gardien; l’un a donné 100 zouz et l’autre 200; plus tard, chacun d’eux réclame 200 zouz. Le dépositaire donnera à chacun d’eux 100 zouz, et les derniers 100 zouz resteront jusqu’à l’arrivée d’Elie (70)On ne les donneras à personne, jusqu'à ce que l'on arrive à savoir à qui ils sont.. R. Yossé dit: Si l’on agissait ainsi, le menteur n’y perdrait rien, et il ne se déciderait jamais à avouer la vérité; il faut donc ne donner rien à aucun d’eux, afin que le menteur se décide à avouer la vérité pour obtenir ses 100 zouz. Il en est de même de 2 vases mis en dépôt par 2 individus, dont l’un a donné un vase de 100 zouz, et l’autre en a donné un plus grand qui vaut mille zouz. Si plus tard, chacun d’eux réclame le grand vase, les autres docteurs disent qu’on donne le petit à l’un d’eux, et on vend le grand pour en donner une valeur de 100 zouz à l’autre, et l’on garde le reste. R. Yossé dit: alors aussi on ne donnera rien à aucun d’eux, afin que le menteur se décide enfin à avouer la vérité pour avoir sa part. (71)L'argumentation de la Guemara sur ce est traduite (Yebamot 15, 10), sauf qu'ici on met en opposition la Mishna de Yebamot
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה. והם אינם תובעים לו כלום אלא הוא בא לצאת ידי שמים:
נותן לזה מנה ולזה מנה. אבל שנים שתבעוהו והודה שגזל לאחד מהן ישבע כל אחד מהן שאותו הוא גזל ונותן מנה לזה ומנה לזה וקנס חכמים הוא שקנסוהו לפי שעבר על לאו לא תגזול. וכן בדין דסיפא אם שנים תובעין לאחד וכל א' אומר אבי הפקיד אצלך מנה והוא אומר אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואינו יודע איזהו הרי כל אחד מהם נשבע שאביו הניח אצלו מנה ונותן מנה לזה ומנה לזה דאיהו פשע בנפשיה דהוה לי' למידק ולזכור מי הניח אצלו. ודוקא באביו של א' מכם הפקיד וכו' אבל במפקיד גופי' אמרי' דהמפקיד עצמו הוה לי' למידק:
שנים שהפקידו וכו'. כגון דאפקידו תרוייהו כי הדדי זה בפני זה:
נותן לזה מנה ולזה מנה וכו'. דאומר להו אתון לא קפדיתו אהדדי ולא חשדתם זה את זה שמא חבירו יתבע המאתים אנא נמי לא רמאי אנפשאי למידק המאתים של מי הן ונעשה כאלו הניחו כל הג' מאות בצרור אחד דלא הוה ליה למידק מה יש לכל א' מהן בתוכו:
מה הפסיד הרמאי. ולעולם לא יודה על האמת אלא הכל וכו':
וכן שני כלים. לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני לא מיבעיא במנה ומאתים דליכא שום פסידא אמרו רבנן נותן לזה מנה ולזה מנה אלא אפי' בשני כלים דאיכא פסידא שצריך לשבר כלי הגדול כדי לתת ממנו דמי הקטן ולכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא נמצא מפסיד בשבירתו וסד''א דבהא מודו רבנן שהכל יהא מונח עד שיבא אליהו קמ''ל והלכה כחכמים:
משנה: 11a הַשּׁוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשָּׁבַע הַשּׁוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ. אֶלָּא תַּחֲזוֹר הַפָּרָה לַבְּעָלִים.
Traduction
Un individu a loué une vache et il l’a prêtée ensuite à un autre individu; la vache est morte de sa mort naturelle chez cet emprunteur (accident qu’on ne pouvait éviter). Dans ce cas, celui qui a volé la vache prêtera serment que la vache est morte naturellement, et il sera acquitté envers le propriétaire; puis l’emprunteur paiera sa valeur au premier. Mais R. Yossé dit: celui-ci ne peut pas profiter de la vache qui ne lui appartient pas; elle doit être payée au propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוכר פרה מחבירו. ועמד השוכר והשאילה לאחר ומסקינן בגמרא שנתן לו המשכיר רשות דאי לאו הכי אין השואל רשאי להשאיל וכן כל שומר:
ישבע השוכר. להמשכיר שמתה כדרכה ופטור שהשוכר פטור מן האונסין:
והשואל. שהוא חייב באונסין משלם להשוכר:
א''ר יוסי כיצד וכו'. והלכה כר' יוסי:
הלכה: הַשּׁוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְלֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל אֶלָּא אִם כֵּן נָֽטַל רְשׁוּת מֵן הַבְּעָלִים. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ לְהַשְׂכִּיר. וָכָא. וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת בָּהּ אֶפִּיטְרוֹפָּא. רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שְׁאָלוּהָ בְּעָלִים מִשּׂוֹכֵר וָמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשָּׁבַע הַשּׁוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ אֲכָלוּהָ. אָמַר רִבִּי אַבִּינָּא. אָֽכְלוּ שֶׁלָּהֶן אָֽכְלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הֵיאַךְ הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁלָּזֶה. אֶלָּא תַּחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים.
Traduction
Celui qui a loué la vache peut-il la prêter à autrui sans permission? R. Hiya n’a-t-il pas enseigné (69)''(Ketubot 9, 5); Cf. (Qidushin 1, 4).'': l’emprunteur ne pourra prêter à autrui le dépôt qui lui a été confié, ni un locataire d’un objet le louer à un autre, ni l’emprunteur le louer, ni le locataire le prêter, à moins d’avoir reçu l’autorisation du propriétaire? R. Ila dit au nom de R. Yanaï qu’il s’agit ici du cas où le propriétaire a permis de sous-louer sa vache, comme il a répondu ailleurs qu’au cas où le mari de son vivant a autorisé la femme à devenir tutrice de ses enfants, on la croit sans serment. R. Abahou demanda: la Mishna parle-t-elle exclusivement du cas de prêt à un tiers, ou lors même que le propriétaire redemande la vache en prêt du locataire, et qu’elle meurt naturellement, le propriétaire doit-il dédommager le locataire? -Oui. Mais alors si le propriétaire l’a mangée, doit-il aussi payer au locataire? -Non, répond R. Abina, chacun a bien le droit de manger son bien (tout en restant responsable de l’accident survenu chez lui). Mais R. Yossé dit: celui-ci ne peut pas profiter de la vache qui ne lui appartient pas; elle doit être payée au propriétaire''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ויש לו רשות להשאיל. פרתו של חבירו שלא מדעתו בתמיה ולא כן תני ר''ח וכו' בתוספתא פ''ג. וגרסינן להאי סוגיא בפ' הכותב הלכה ה' על המתני' כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו'. ושם עיקר הסוגיא וכאן מביא הש''ס בקצרה וברמז כדרכו ומה שצריך למשנתינו והיינו דקאמר ר' לא לקמיה והוא שנתן וכו' וכא והוא שנתן וכו' ומשום דהתם מקשי הש''ס אמתני' וכי היאך בניה נאמנים בשבועה הלא יכול הוא לומר לה לך האמנתי ולא לבניך. ומשני כי היכי דמוקמי למתני' דהמפקיד והוא שנתן לו המשכי' רשות להשכיר או להשאיל לאחרים וה''נ במתני' דהתם והוא שנתן לה רשות לעשות בניה אפיטרופין:
ר' אבהו שאל. אם דוקא השאילוה לאחר קתני במתני' או נימא דאפי' חזרו ושאלוהו הבעלים מהשוכר ומתה כדרכה דהשתא איהו חייב ובכה''ג אם צריכין הבעלים לשלם להשוכר. ותיבות ישבע השוכר שמתה כדרכה. מיותרין הן ואגב ריהט' לישנא דמתני' כתוב' כאן וכן לא גריס לה התם שהרי בבית הבעלים מתה ולא ידע זה ומה שבועה שייך לו:
ואין כיני. חסר כאן התשובה וסמיך על סוגיא דהתם שהשיב הנשאל שם וא''ל כן אנן אומרין. שאפי' הבעלים עצמן משלמין:
ואין כיני. חזר ושאל לו ואם כן אפי' אכלוה הבעלים נמי נימא שישלמו להשוכר:
אכלו שלהן אכלו. שאני אכלו דשלהן הוא שאכלו דלא אמרי' אלא כל זמן שהיא אצלו עדיין ברשות השוכר היא כל ימי שכירתו לעשות בה מלאכה ולפיכך חייבין בעלים באונסין אבל אם אכלו אין להשוכר עליהם כלום מהפרה אלא שאינו משלם לו שכירות כ''א אותן הימים שעמדה אצלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source